פסק-דין בתיק ת"א 44452-11-10

הצדדים הסמיכוני לתן את פסק הדין לפי סע' 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לאור טיב ההליך לא אנמק התוצאה  אך אזכיר עיקרי טענות הצדדים.

1. התובע נפגע בתאונת דרכים מיום 23.10.08 עת שנהג ברכב שבוטח בביטוח חובה על ידי הנתבעת. הנתבעת טוענת לדחיית התביעה בגין היעדר כיסוי ביטוחי: לטענתה נהג התובע בלא רישיון נהיגה תקף, ומן הנסיבות יש ללמוד שידע על כך. היא נסמכת על מכתב של המכון הרפואי לבטיחות בדרכים (מרב"ד) מיום 3.8.08 שהופנה למשרד הרישוי ובו התבקש המשרד להתלות רישיון הנהיגה עד לבירור עניינו. קדמה לאותו מכתב פניה של הרופא המטפל  למשרד הרישוי (מכתב הפניה התקבל במשרד ב 5.6.08) . במכתב התבקש המשרד לשקול בדיקת ועדה להחלטה על שלילת רישיון, לאור מחלת אפילפסיה של התובע. המרב"ד בתגובה שלח לתובע מכתב  בו התבקש לדאוג באמצעות הרופא המטפל למילוי טופס רפואי . צוין שאי השבת הטופס תוך חודש עשוי שתגרום להתליית הרישיון. יצוין כי המכתב (להלן "מכתב ההתראה") נשלח אמנם בדואר רשום ב 30.6.08, אך אין או לא אותר, אישור מסירה המלמד על המצאת המכתב. התובע אכן טוען שלא חתם על אישור מסירה ולא קיבל את המכתב. משלא השיב התובע, בא אותו מכתב נזכר של המרב"ד מ 3.8.08. אין גם מכתב או המצאה המיידע התובע בדבר התלייה בפועל. התובע מפנה לכך שבפסיקה נשללה האפשרות של ידיעה קונסטרוקטיבית אודות התליה או פסילה. אכן נדרשת ידיעה בפועל על פסילה או מסירה (ראה למשל פס' 8 לרע"א 2330/12 עזבון המנוח רפאל מנור נ' משה מויאל). ראה גם ביחס למכתב ההתראה דברים שנאמרו בסע' 41-44 לע"א 7602/06 עזבון נתנאל ג'ורג' חדגאג נ' סימה מלכה.

2. לענין הנזק טען התובע לכאב וסבל, הפסדי שכר לעבר ועתיד, הוצאות רפואיות נסיעות, וכן עזרת הזולת לעבר ועתיד. בתאונה סבל התובע מחתך במצח ימין שנתפר, ומשבר בארובת העין. הוא אושפז ל 4 יום,  ובא כוחו מפנה לכך שנזקק למעקבים וטיפולי פיסיותרפיה, וצירף מסמכים רפואיים. מומחית ביהמ"ש בתחום העיניים, פרופ' גייר, קבעה כי נותרה צניחה קלה של גבה ימנית, אך זו לא מזכה בנכות באין צניחת עפעף.  כמו כן נותרה שקיעה קלה של העין בארובה - המקנה נכות בשיעור 0% לפי הסע' המתאים שבתוספת לתקנות. 

התובע מפנה לכך ששכרו הממוצע בשלושת החודשים עובר לפגיעה עמד על 4404 ש"ח  (צורפו תלושים ל 6/08 עד 10/08), משוערך 5264 ש"ח. לתובע אושרו  ימי מחלה עד 31.1.09 ובסיכומיו נטען אפוא להפסד שכר בעבר בסכום של 18352 ש"ח לאחר שערוך.

3. הנתבעת מפנה לקביעותיה של מומחית ביהמ"ש, ולכך כי התובע סובל מאפילפסיה, הגיש תביעה לנכות כללית ושם טען כי בגין מחלתו הופסקה עבודתו באותה חברה בה עבד כחמישה חודשים עד לתאונה, וכי עוד קודם צומצמה עבודתו החל מיוני 2007. באוקטובר 2009 בתביעה להבטחת הכנסה ציין כי ציין כי אינו יכול לעבוד עקב האפילפסיה.  הנתבעת מפנה לכך שהתלושים שצורפו הונפקו לאחר התאונה ויש אפוא להתייחס אליהם בזהירות. וכי  אישורי אי הכושר קשורים לכאבי גב שאין לקשרם לתאונה וככל שהם קשורים - הרי יש לנכות בהתאמה גם תגמולי הבטחת הכנסה ששולמו לשנים 2009-2010. ביחס לעזרה לעבר ככל שניתנה - ניתנה על ידי בני משפחה בלא תמורה ובלא הפסד שכר למיטיבה, היא רעיית התובע, שהנה עקרת בית.  ביחס להוצאות - אין להכיר בהוצאות שנבעו מביקורים בגין מחלת האפילפסיה, וממילא טיפולים החל מ 2010 הכלולים בסל הבריאות מכוסים על ידי הקופה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית. לטענת הנתבעת הנזק המצטבר פוחת מסכום התשלום התכוף ששולם ביוני 09' ושערוכו מביא לתוצאה של 17610 ש"ח.

4. לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים ובמסמכים, אני מחייב הנתבעת לשלם לתובע תוך 30 יום את הסך של 16500 ש"ח, ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך כולל של 2336 ש"ח, והחזר אגרה ראשונית ששלם התובע בסכומה הנומינלי. לאור הדרך הדיונית וכמות הישיבות שלגוף העניין - פטור מיתרת האגרה. להסרת ספק - הסכום שנפסק הנו לאחר ניכוי התשלום התכוף המשוערך.

ניתן היום,  י"ב שבט תשע"ד, 13 ינואר 2014, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: